"כל החלומות שלי להיות אמא הם דועכים לאט"
אני מעל כל חודש מסתיים איתי להיות מרותק למיטה עם כאב, לא מסוגל ללכת לעבודה או לעשות את הפעילויות היום הרגיל שלי.
אני מעל הכאב אני כל יום, ללא קשר מה "הזמן של החודש שלי" הוא.
אני מעל כולם שואלים אותי מתי אנחנו הולכים להיות תינוק, כאשר אנו יודעים שזה לא יכול לקרות לנו.
אני מאוכזב מדי חודש כאשר אנו מבינים שזה לא עבד, ורואה את האכזבה על פניו של בעלי.
אני מעל להיות על טיפול פוריות שגורם לי להרגיש בחילה כל יום, יש סומק חם, מרגיש נפוח, רגשית, יש דיכאון וחרדה מוגברת.
אני מעל נאמר "רק להיות חיובי" ו "זה יקרה כאשר הזמן הנכון".
ויותר מכל, אני מרגישה כאילו אני לא מספיק אישה כדי להיות מסוגל להרות.
חייתי עם אנדומטריוזיס כל עוד אני זוכר, אבל הרופאים לא האמינו לי ורק אמרו שזה תקופות רעות. הייתי נכה מכאב, בזמנים אקראיים של החודש. היו לי בעיות מעיים, כאבים במהלך יחסי מין, ותמיד הרגשתי עייפות נמוכה, למרות הברזל שלי ותוצאות דם אחרות היו בסדר.
זה לקח שנים לרופא אחד להקשיב ולתת לי הפנייה למומחה. לבסוף עברתי ניתוח וקיבלתי אבחנה של אנדומטריוזיס.
זה קנה רגשות מעורבים. עכשיו היתה לי תשובה אבל היה מודאג מה זה אומר על העתיד שלי. האם אוכל אי-פעם ללדת ילדים?
בילינו שנה בניסיון להרות, ואחרי שתהיתי מדוע זה לא קורה לנו, כשאנחנו עדיין בשנות ה -20 לחיינו, קיבלנו מכה נוספת. בקושי הייתי מבייצת. בעוד שמספר הביוץ של האישה הנורמלית הוא כ -40, שלי היה בן 11.
אז היו לי חברים להגיד לי "להירגע", "להישאר חיובי" ולפחות היה לי עדיין "סיכוי קל".
זה לא עזר בכלל. זה גרם לי להרגיש עוד יותר לבד, כי הם לא מבינים את האבל שאנחנו עוברים.
כל החלומות שלי על להיות אמא הם דועכים לאט ממני. בעוד אני עדיין יש כמה אפשרויות קדימה, זה לא תמיד מספיק כדי לשמור על הרגשה חיובית.
אני פוחדת, אני מתאבלת על משהו שאין לי ואין לי, אבל יותר מכל אני מודאגת שבעלי יסתיים אם אני לא יכול להעלות על דעתי.
אני לא יכול לבטא את התחושה של מנסה שוב ושוב ללא תוצאות. סקס כבר לא כיף, זה עסק הפך "מתוזמנת".
אחרי שישה חודשים של "מטורפים clomid" אני עכשיו על טיפול פוריות חדש במשך שישה חודשים נוספים. בעוד תופעות הלוואי אינן רעות, הם עדיין שם ויהיו חודשים אם זה לא עובד.
אני מקנא בנשים שנכנסות להריון בקלות כזאת. אני מרגישה רע שאני מרגישה שנאה כלפי נשים שנכנסות להיריון כאשר הן לא רוצות ילדים, או לא רוצה לטפל בהן, כשזה אומר לי את העולם.
אני כותב את זה בתקווה שנשים אחרות הסובלות מרגשות דומים, כאב, או חוששות שמשהו לא בסדר, ימצאו רופא שייקשיב וייקח זמן לעזור להן.
נא לא להשאיר אותו אם אתה מרגיש שמשהו לא בסדר, או לחכות עד שיהיה מאוחר מדי. חפש דעות אחרות אם הרופא שלך לא מקשיב.
אני גם כותב את זה בתקווה שנשים שעברו את אותו הדבר יוכלו לספק ייעוץ ולשתף את דעותיהן על אסטרטגיות התמודדות שעבדו עבורן, לעזור לנשים אחרות שם בחוץ, שגם הן מרגישות לבד.
* שם המחבר נמנע לבקשתה לטובת הפרטיות.
- דברים NZ