17 בנובמבר האם יום הבכורה העולמי, & כל שנה זה נהיה קשה לי לחגוג
אתה תהיה נסלח על לא לדעת כי נובמבר 17 הוא יום הבכורה העולמי. למרות שהפרה היא הגורם המוביל למוות בקרב ילדים מתחת לגיל 5, ואף על פי שיותר מ -1 מתוך 10 תינוקות ברחבי העולם נולדים טרם זמנם (עם יותר ממיליון תינוקות שמתו מסיבוכים הקשורים לפגים מדי שנה), אלא אם כן זה קרה לך או למישהו אתה יודע שזה בטח לא משהו על המכ"ם שלך. אחרי הכל, רוב הנשים יש הריונות בריאים, מאושר, ומי רוצה לדאוג ללא צורך? לעזאזל, אני נולדתי בטרם עת ועדיין לא היה לי כמעט שום דבר עד שהתאומים שלי נולדו בשבוע 25 שבועות. למען האמת, טרום המוות הוא סוג של זמזום להרוג. אז בעיקר אנחנו פשוט לחצות את האצבעות שלנו ומקווים שהכל יהיה בסדר.
עד, עבור חלק מאיתנו, זה לא.
התאומים שלי, ריד ומדלן, יהיו 3 בדצמבר, מה שהופך את זה יום השלישי שלנו יום הבכורה יחד. לאחרונה התחלתי לראות עדכונים הקשורים לפייסבוק ולטוויטר מהוריהם הבכירים של הבחור שאני מכיר - תמונות פרופיל חדשות כדי לשקף את האירוע, המסרים והתמונות של ילדיהם הקטנים לשעבר, שרובם פעילים כיום, פעוטות מטורפים. אני בעיקר נמנע מהם. נמנעתי מקריאת סיפורי החדשות שהועברו אלי ממשפחה וחברים בעלי כוונות טובות. נמנעתי מלהסתכל בתצלומים של ה"ניקו" שהורים אחרים שיתפו כדי לחגוג עד כמה הגיעו ילדיהם. אני בעיקר רציתי רק לחשוב על טרום.
משקלו של הניסיון הזה תלוי בי עכשיו, ואני נאבק מאוד עם זיכרונות, פלאשבקים ופחדים שלא נפתרו. אבל זה לא תמיד היה ככה. יום ראשון הראשון שלנו בעולם, בשנת 2013, היה יום מלא תקווה. התאומים היו בני 11 חודשים (אך עדיין תיקנו רק 8 חודשים), והיום היה די מלא תקווה - כמו אבן דרך שסימנה עד כמה הגענו בשנה האחרונה, כמו גם מה שקיוונו שהחיים שלנו ייראו בעתיד. עדיין היה כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים על איך דברים הולכים להתברר, אם יהיו בעיות התפתחותיות, או בעיות פיזיות, או אבחונים מרתיעה. אז אנחנו קוראים את כל הסיפורים ואהב ו retweeted ו תגובות ו משותף. רצינו לשמוע כמה שיותר על כל הילדים שמנצחים את הסיכויים, שהשתלטו על ההתחלה הקשה שלהם להיות ילדים מאושרים ומשגשגים. היינו צריכים לשמוע את זה.
בשנה שלאחר מכן הרגשתי עולם מרוחק. התאומים היו כמעט 2, ורצו והלכו וטיפסו וקפצו. ידענו שההתקדמות שלהם עלתה על מה שקיוונו, וכל הרופאים והמטפלים והמומחים שלהם אמרו לנו שהם עושים נהדר. זה הרגיש כאילו עשינו את זה, כאילו הגענו לנקודה שאנחנו יכולים רק לחלום על כאשר היינו הורים מפוחדים NICU שהרגישו כאילו הם לעולם לא לקחת את התינוקות שלהם הביתה. התחלתי להתנדב בבית החולים שבו נולדו התאומים, שניסו לתמוך באמהות אחרות שם ודיברו איתם על החיים "מבחוץ". אפילו השתתפתי באירוע של יום הבכורה העולמי, וכתבתי על כך שהורה פרימי שינה אותי לטובה. הייתי בטוחה שהמשכנו הלאה. שהכול מאחורינו, ושהיא תישאר שם.
אבל טעיתי. באמת טעיתי. במהלך השנה האחרונה נפלה לבסוף הנשורת הרגשית המאוחרת סביב לידתה של מדלן וריד ואשפוז, והתמקמה כמו ערפל עבה ואומלל שנועד להרוס אותי איכשהו. התחלתי לחוש חרדה, התחלתי לחשוש מפגישות רפואיות (למרות שידעתי שהחדשות יהיו טובות), לא יכולתי לשמוע או להסתכל על כל דבר שקשור לפגות או להריון או משהו הקשור לתינוקות.
אני עדיין נאבקת, ואני לא בטוחה מתי היא תוותר. אז השנה, הייתי נחוש בדעתי למנוע את יום הבכורה העולמי.
אבל אני לא רוצה להתחמק מזה, לא ממש. כי יום הבכורה העולמי חשוב - לא רק למודעות, אלא לחגיגה. עבור כל התינוקות והמשפחות שעברו את זה, גם אם יש להם, כמוני, לצאת בצד השני לגמרי מוכה וחבול מהחוויה. היום כולו מר-מתוק בשבילי: תזכורת לכל מה שהיה איום ונורא ומפחיד, וגם תזכורת לדברים שהביאו את ילדי לעולם. היום היא גם דרך לכבד את המשפחות שילדיהן לא חזרו הביתה כמו מדלן וריד, כל התינוקות בעולם שהגיעו מוקדם מדי, אבל גם הם עזבו מוקדם מדי, כי טרום-נפש איום ומובנים במשהו מסוים, ויש מקום גם לשיחות האלה.
לאחרונה, מדלן התחילה להתעניין בבובה תינוקת שהיתה לנו במשך שנים, אבל התעלמו ממנה במידה רבה. היא רצתה ללבוש בגדים, אבל לא היו לנו בגדי בובה, אז הבאתי אותה למעלה וחפרתי קופסה קטנה של בגדים קדומים - בגדי התינוקות היחידים שהתחזקתי בהם. בחרתי את העוגה ואת אחת הכובעים הקדומים הזעירים של מדלן, והתבוננתי כשהיא חיטטה בקופסת הבגדים, והצביעה על פרטים של כל הבגדים שהיו הרבה יותר מאשר רק בגדים בשבילי - השרוול עם התותים שבאו עם זה כובע תות תואם; את הפסים הצהובים המפוספסים שהיו להם רוכסן על החלק הקדמי, שנצטרך להשאיר מעט למטה כדי להתאים את חוטי הצג. את הלב הלבוש שלבשה כשחזרה לבסוף הביתה. ועכשיו היתה אותה ילדה קטנה, אלא הרבה יותר גדולה עכשיו, מביטה בבגדים כאילו הם מעולם לא היו שלה, לא הבינה אפילו עד כמה הם מתכוונים אלי. אבל ידעתי. אני לעולם לא אשכח. ואולי זה בדיוק מה שזה אמור להיות.