הסיבה הבלתי צפויה רציתי תינוקת

תוכן:

לפני שנתחיל, אני רוצה להזהיר אותך: זה לא אחד המאמרים האלה על איך רציתי ילדה, גיליתי שאני ילד, בכה במשך שבועות, ואז הבנתי כי בעל היה המתנה הגדולה ביותר של כל . לא - זה בערך איך רציתי ילדה ואיך קיבלתי את מה שרציתי.

לפני יותר משנה, כשהסתכלתי במבחן הריון חיובי, סבלתי פחות מדקה מהזעזוע הראשוני של החרא הקדמון, לפני שהמחשבה זחלה לתוך ראשי: "אני מקווה זאת בת."

כאשר אתה מאוכזב עם המין של התינוק שלך

איך הגוף של אישה מגיב אחרת כאשר בהריון עם בחורה מול ילד

בשבועות שלאחר מכן, התשוקה שלי לתינוק רק התחזקה. הנחתי מראש את הסיפורים של הנשים הזקנות כדי לראות אם אני מציג את הסימנים שאני נושא אחד. וכמו הורוסקופ מוגזם, קראתי בכל תרחיש, משוכנע שהוא נכתב לי עד כדי כך שהייתי מרוצה בצורה מוזרה מהפריצה הענקית על הסנטר שלי - מכוערת, כן, אבל זה היה אינדיקציה ברורה כי "בנות לגנוב היופי של אמם ". ואני אפילו הפכתי לאמונות תפלות בנוגע לנבאים שלא התאימו: הייתי קונה את המכולת של האגן-דאז במכולת אם אני רוצה אותה או לא, כי התשוקה לממתקים פירושה שיש לי ילדה.

בינתיים, מזגתי את הפנטזיות שלי לפני אחרים. כשמישהו שאל על העדפתי, הייתי מעמיד פני מבולבל. "אה, אפילו לא היה לי זמן לחשוב על זה!" או שאני מעמיד פנים שלא אכפת לי בכלל. "אתה יודע, כל עוד זה בריא!"

אבל אז הגיע החשיפה הגדולה - מינוי האולטראסאונד שלנו בן 20 השבועות. כשהטכנאי הכריז שהיא מכירה את המין, מוחי זמזום. באותו רגע ניסיתי לדמיין מה יקרה אם החדשות לא יעברו את דרכי, איך אני אצטרך להתעלות מזויפת וללמוד להתגבר על זה - משימה מטרידה בהתחשב בכך שקשה לי להתגבר על שירות גרוע מסעדה. ואז הכריזה: "יש לך ילדה!"

לא יכולתי להכיל את ההקלה. "YESSS!" יצא מהפה שלי באותה אמת כמו אוהד בייסבול שצוותו רק זכה בסדרת העולם. OB שלי היה מופתע. "וואו, אתה באמת אוהב ורוד."

הצהרתה היומרנית לא תפסה אותי. בגלל שרציתי בחורה, אני חייבת להיות פיות וחד-קרן ושמלות מכוסות בלבבות ובפרחים? התעלבתי ברמיזה שלה שאני מתואמת עם סטריאוטיפ מגדרי כה בוטה. אני לא ילדה, אני לא אוהבת במיוחד ורוד, אף פעם לא הצלחתי לצנוח את השיער של אדם אחר, ואני לא מתרגשת מהנסיכות של דיסני. (גילוי מלא, אם כי: אכן היתה לי בובה של נערה אמריקאית, אבל זו היתה מולי, שהיא המקבילה לכך שאין לה בובת נערה אמריקאית בכלל).

אז למה, אם כן, אני חוצה את אצבעותי כל הזמן בשביל נערה?

התחלתי לדאוג. הכי קרוב שאני מגיע לפרויקטים של אומנות ומלאכה הוא לוח פינטרסט שלי, אז אני לא אוכל ללמד את הבת שלי לתפור או לסרוג. אני טבחית פרוסה ואפייה במקרה הטוב, אז זה לא כאילו ציפיתי להעביר את כל המתכונים המשפחתיים בקפידה. לעומת זאת, זה לא כאילו היו לי ציפיות גבוהות לגדל נער גאה, כי הייתי חסר תקוה בספורט ולא היה לי את הידע לאמן את נבחרת הליגה הקטנה שלה.

אף פעם לא הצלחתי לשים את האצבע שלי על כך שהבחורה היתה כל כך חשובה, חיונית כל כך, עד שילדתי ​​ופגשתי אותה בפעם הראשונה.

רק אז הבנתי שיש לי בחורה, בשבילי, ליצור מחדש את הילדות שלי. יכולתי לראות את בתי גדלה, ובה בעת להביט לאחור בזיכרונותי הנשכחים. הראשונים שלה יכלו לעמוד בפני. ליווי נערה היה גם ליצור מחדש את היחסים שיש לי עם אמא שלי. אז כשהיא כבר לא כאן, היא עדיין תהיה איתי. אני אוכל לעמוד בה. אני יכול להיות עבור הבת שלי מה אמא ​​שלי בשבילי. אני יכול לגדל את החבר הכי טוב שלי.

וזה עכשיו גורם לי לרצות שגם לילדה שלי תהיה ילדה.

סיפור זה הופיע במקור על POPSUGAR העולם, לקרוא אותו כאן למצוא יותר בפייסבוק.