קרב עם השכל שלי עם 3 שנים
ללא שם: מאוחר מאוחר הבן שלי הפך יותר ויותר עקשנית נחוש בדעתו לעשות דברים בדרך שלו. רציתי לתקן את דרכיו וכפי שהציעו רבים, קיבלתי קצת זמן לספר סיפורים מוסריים בשבילו. אתמול היה היום הראשון שלנו ובחרתי לקרוא לו את סיפורו של שועל חמדן. הסיפור הולך ככה.
פעם היו שני רועים שהיו הולכים בג'ונגלים לרעות את הפרות ואת הכבשים. הם החזיקו את קופסאות האוכל שלהם בשקע של עץ והסתלקו. יום אחד ראה שועל רעב את הארוחות וחיכה שהרועה יעזוב. ברגע שהם עזבו, הוא קפץ לתוך שקע העץ ואכל את כל האוכל שנשמר שם. עכשיו הוא היה מלא ומפוח עד שלא היה מסוגל לזוז. הוא נתקע בשקע ולא יכול לצאת. הגיע הזמן שהרועים יחזרו. כשראו שהשועל אכל את קופסאות האוכל שלהם, הם לקחו מקלות והכו אותו. השועל נפגע קשה ולא יכול לזוז גם.
מוסרי של הסיפור: לעולם לא להיות חמדנים.
עכשיו הגיע תורו של בני להבהיר זאת עוד יותר. בני מיד קרא:
הבן: הרועים הם ילדים רעים מאוד.
אני (המום לחלוטין): אבל למה?
בן: כי הם היכו את השועל המסכן עם מקלות. הוא נראה כל כך פגוע וכואב.
אני (במחשבות עמוקות): המממ. ומה עם השועל?
הבן: השועל הוא ילד טוב! מסכנה מסכנה. הוא נפגע כל כך.
אני (המום לחלוטין): אבל למה?
בן: כי הוא סיים את הארוחות כמו ילד טוב. גם זה כל זה.
אני: אבל הוא אכל ארוחות של אחרים. אנחנו לא צריכים לאכול אחרים.
בן: אבל אתה אומר לי לשתף דברים עם כולם. אמא שלו בטח אמרה אותו אותו נה?
Me: FacePalm !! באובדן מילים ובסוף.
הסברתי לו שאנחנו לא צריכים לקחת חפצים של אחרים ללא רשותם ולשתף רק חלק מהארוחות שלנו. אבל, למדתי לקח לכל החיים. הורים לא תמיד צודקים. הורינו הגיבו לגעור ולהכות כדי לעורר בנו ערכים מוסריים. אבל היום אני מבינה שזה רק פחד של ילדים. ערכים מוסריים לא צריך להיות preached אבל צריך להיות מאומץ כדרך חיים. לדבר ולדבר עם הילדים שלך עם ראש פתוח בהחלט נותן לנו הבנה טובה יותר של התפיסה שלהם ומסייע לנו ההתקדמות בחיים מדי.
כתב ויתור: הדעות, הדעות והעמדות (כולל תוכן בכל צורה שהיא) המבוטאות בתפקיד זה הן של המחבר בלבד. הדיוק, השלמות והתוקף של כל ההצהרות המופיעות במאמר זה אינן מובטחות. אנו לא מקבלים שום אחריות בגין טעויות, השמטות או מצגים. האחריות על זכויות הקניין הרוחני של תוכן זה מוטלת על המחבר וכל חבות הנוגעת להפרת זכויות קניין רוחני נותרת עמה.